אלביס שולף – גלגולו של דימוי

Flaming star, 1960

את הדימוי האיקוני לעיל כולם מכירים, אנדי וורהול דאג לזה היטב. מה שכן, אנחנו לא רגילים לראות אותו בצבע… ואנחנו גם לא רגילים לראות את קצה קודקודו ואת תחתית נעליו של המלך.

הצילום הזה, שאלביס נראה בו כמו פסל במאדאם טוסו, לקוח מסדרת צילומי פרסום של סרט כושל משנות ה-60 בשם Flaming star. אנדי וורהול נטל את הצילום (חדי העין יבחינו כי לא מדובר בדיוק בפריים הזה אלא בפריים דומה) והדפיס אותו 28 פעמים בסה"כ, בצבע שחור על קנבס צבוע בכסף, בווריאציות שונות – כדימוי בודד, כפול ומשולש. ובהמשך גם בצביעה מלאכותית.

Andy Warhol, Elvis (triple Elvis), 1963, 35x28 cm

Andy Warhol, Elvis 1 and 2, 1964, acrylic and silkscreened ink on canvas

מי שבאו בעקבותיו של וורהול, התייחסו כצפוי באופן ישיר לדימוי שלו ולא לצילום המקורי.  אחד מאלה הוא דאגלאס גורדון (Douglas Gordon 1966) שהציג ב-2007 בגלריה גגוזיאן (Gagosian) תערוכה שהורכבה ממראות, עשן והרבה דימויים קרועים ומרופטים של הדפסים של וורהול, כולל מרלין, ג'קי, ג'ון וויין וכמובן אלביס.

אחד אחר הוא יקירינו ג'ף קונס, שלקח את כל העניין צעד אחד קדימה ויצר הכלאה משעשעת בין הענק הירוק (The Incredible Hulk) לבין הדימוי של אלביס. [הערת המערכת: הסרט מ-2008 עם אדוארד נורטון דווקא מעולה] קונס יצר בובות מתנפחות חמדמדות, וכן שילב את דמותו של הענק בציורים רבים.

Douglas Gordon, Self-Portrait of You + Me (Elvis), 2007, 99x197 cm Gagosian Gallery, New York

 

Jeff Koons + Hulk and Friends

Jeff Koons, The Hulks

Jeff Koons, Triple Hulk Elvis 1, 2007, oil on canvas, 274x371 cm

ואילו בזירה המקומית, יוסף קריספל (1974), שתערוכה שלו מוצגת בימים אלה במוזיאון ת"א (ואנחנו מתאמנים באותו חדר כושר…), הציג לא מזמן תערוכת יחיד בסדנאות האמנים שהוקדשה כולה לדימוי המדובר ולכמה דימויים שקשורים בו:

יוסף קריספל, ללא כותרת, 2007, שמן על בד, 150X100 ס"מ כ"א

יוסף קריספל, ללא כותרת, 2007, שמן על בד, 170X130 ס"מ + 40X40 ס"מ, 6 חלקים

כמה חם…

תוך כדי שכולנו נמסים בחום המדברי הזה שלנו תוך כדי חלומות על ניו-יורק, הנה פסל של ה- Glue Society שבהחלט הולם את המעמד המיוזע. מדובר בקולקטיב שיושב בסידני ובניו-יורק ומורכב מאמנים, מעצבים ובמאים, שיוצרים בין השאר פסלים משעשעים כמו זה:

The Glue Society, Hot With the Chance of a Late Storm, 2009

ועל הדרך גם קישורים לשני סרטוני פרסומת יפים שמזכירים את עבודות הוידאו של מיכל רובנר: אחד של בנק תורכי  ואחד של רשת סלולרית בריטית, שונים זה מזה ויפים בדרכם.

והנה סטילס מהעבודות של רובנר עצמה:

מתוך עבודות וידאו של מיכל רובנר

כנ"ל