אשכול תערוכות מוצלח במוזיאון ת"א

לכו לבקר במוזיאון ת"א, יש שם מה לראות. וכידוע, זה לא עניין של מה בכך. לצערנו לא שכיח למצוא במוזיאון ת"א יותר מדי מה לראות. זכור לי ביקור מסוים מלפני שנה בערך, שבו הוצגה במוזיאון תערוכה אחת מוצלחת וכל השאר היה סתמי בעליל. הסיבה שאותו ביקור נשאר בזיכרוני, מעבר לכך שנאלצתי להיפרד לשווא מ-42 ₪, היא מקרה אורסלר המשעשע: בתערוכה הקבועה של האמנות המודרנית הוצג על אחד הקירות אובייקט משולב וידאו של טוני אורסלר (Tony Oursler 1957), שלא רק שאחד משני המסכים בו לא עבד, אלא שחצי קונסטרוקציה של חוטי חשמל עטופים במסקינגטייפ השתלשלה מתחתיו. השומר האדיב במיוחד (לא) התעקש שככה זה צריך להיות. כן, ברור. והגברות הנכבדות בקבלה, שניסו להיות אדיבות, התעקשו שהשומר יודע איך זה צריך להיראות. כן, ברור. הן הבטיחו שמיד יבדקו את העניין. כן, ברור. אני די בטוח שזה נשאר ככה לדיראון עולם. בקיצור, בעקבות אותו ביקור החלטתי שאם כבר מוכרחים להגיע למוזיאון ת"א אז רק בפתיחות, כשהכניסה חינם.

והנה דוגמה לעבודה דומה של אורסלר, רק בלי אינסטלציית חשמל משתלשלת:

 

Tony Oursler, aluminum, acrylic, LCD screens, DVD players

 זהו קיטורים, עכשיו דברים טובים.

התערוכה הטובה ביותר בעיניי מבין השלל המוצג כרגע היא תערוכת הציור של אבנר בן-גל (1966), זוכה פרס רפפורט לצייר בכיר, באולם מאירהוף (האולם הגדול). התלייה אוורירית ויש כמה ציורים נהדרים, מגובשים ועשויים למופת.

התערוכה של יוסף קריספל (1974), זוכה פרס רפפורט לצייר צעיר, המוצגת למטה, פחות מצאה חן בעיניי. כמה עבודות אהבתי מאוד (עם הידיים, עם האיילים האפורים ועם אקווריום הצמחים), אבל ברוב לא מצאתי מספיק עניין.

 

אבנר בן-גל, טלפון ציבורי, 2006, אקריליק וטוש על בד 180X220 ס"מ

יוסף קריספל, שמן על בד

 ליד התערוכה של קריספל מציגים שלושת האמנים המועמדים לפרס גוטסדינר:

גיל מרקו-שני (1968), הוותיק בחבורה, עם שלושה ציורים כחולים גדולים ומיצב הזוי של חדר עבודה לייצור פסלי גמלים מנייר כתום זרחני. אני מוכרח לומר שלא ממש הבנתי. מגניב והכל וגם מחלקים פוסטרים חינם, אבל.

מאיה אטון (1974) מציגה רישומים ואובייקטים. את כל צלחות הקרמיקה לא אהבתי. חיבבתי את צמד דובוני החרסינה על רקע שקיעת הגרפיטי, ומאוד מאוד אהבתי את האובייקט להלן, שהוא גדול יותר ממה שנראה בתמונה למטה.

מיכל הלפמן (1973) מציגה מיצב חביב עם מראות בתקרה ועבודת וידאו יפה. מבין שלוש התצוגות העדפתי את זאת של הלפמן, יש בה משהו יותר שלם ומהודק.

 

גיל מרקו-שני

מאיה, אטון, כלי

מיכל הלפמן, מתוך הוידאו

מברוק לשלושת המועמדים: אטון, מרקו-שני והלפמן

עוד כדאי לבקר בתערוכה של אלימה, אמנם 'תקופתית' אך ברובה איכותית, ובתערוכת הצילום "2009 זמן תל-אביב", רק כי יש שם בתוך כל הבלגן כמה עבודות מאוד יפות.

ונסיים באופטימיות: בקרוב תעלה במוזיאון תערוכה גדולה של דורצ'ין. אני כבר מתרגש.